אז מה אתה עושה בחיים?

לפני כמעט שנתיים התחלתי לעבוד על סרט דוקומנטרי העוסק בארבעה תקליטנים. לכל אחד מהם ליין משלו במועדוני תל אביב, ושורה של הישגים מרשימים, ביניהן, קריירה בינלאומית וזכיות בתחרויות תקלוט לצד התקליטנים הגדולים בעולם. עם זאת, על אף ההצלחה האמנותית שלה הם זוכים, הם נאלצים להתפרנס מלתקלט בחתונות.

המתח הזה שבין אמנות וקריירה והמחיר שאמן נדרש לשלם מעסיק אותי הרבה בזמן האחרון, במיוחד לאור העובדה שזה מכבר הפכתי לאבא ופתאום לכל החלטה יש משקל כבד יותר.

בימוי הוא אחד המקצועות היחידים שאם לא עשית משהו במיינסטרים שכולם מכירים אז אתה לא נחשב.
כל פעם שאני נשאל לעיסוקי בחיים תמיד אני נתקף מבוכה, כי אני יודע מה תהיה השאלה הבאה (זאת שלפני איזה סלבריטאים אתה מכיר?): "קולנוע, וואלה?! מה עשית?". פה אני ממלמל משהו על איזה סרט קצר, כמה קליפים, ועל משהו שקשור לפרסום. התגובה שמתקבלת בד"כ היא  "הממממ…" ומבט שמשמעותו "עוד ארטיסט עצלן שלא עושה כלום עם החיים שלו". בשלב מסוים פיתחתי תשובה מספיק ברורה מצד אחד ומספיק עמומה מצד שני כדי לא לעורר שאלות מעצבנות ומבטים מזלזלים: "אני עוסק בפרסום". (נראה לי שכיסיתי את כל הבסיסים).

איך עונים בכלל על שאלה כזו? האם אני עושה את מה שאני מתפרנס ממנו? או שאני עושה את מה שאני מפרנס עבורו?

"משפטי השדה" היום יומיים האלו על ידי אנשים שאין להם את הכלים להעריך את העבודה שלך תמיד נראו לי אבסורדים. הרי כשאתה פוגש עורך דין אתה לא שואל אותו באיזה פסק דין הוא מופיע, ואם הוא לא עונה "מדינת ישראל נגד אייכמן" זה בסדר, הוא עו"ד וגם אם הוא מובטל ולא התקבל לסטאז' בשום מקום, הוא ישר מתברג בהיררכיה הגבוהה של מקצועות מכובדים. אפילו במקצועות "אמנותיים" אם תעשו היכרות עם מעצב מוצר לדוגמה, האם השאלה הבאה שלכם תהיה "מה עיצבת?" הרי ברור שהוא עיצב משהו. למה פה הטייטל מספיק? למה אני לא יכול להגיד "במאי" ופשוט יניחו לי? למה אני צריך להוכיח למישהו משהו? בקיצור להיות במאי זה לחיות עם קללת "תקשורת ההמונים".

אומנם אני לא מתכוון לנסח פה כתב הגנה, אבל האמת היא שלהיות יוצר קולנוע/ טלוויזיה בארץ זה עבודה קשה שבדרך כלל דורשת סוג של חיים כפולים. וככה זה מתחיל: לפני מספר שבועות פנתה אלי אחות של חבר שזה עתה השתחררה מיחידת ההסרטה של צה"ל בתקווה לקבל מעט הכוונה לגבי המשך דרכה בתעשייה. במסגרת שירותה הצבאי, היא למדה לצלם, לערוך ואפילו עשתה קורס אפטר קצר – התחלה טובה לכל הדעות (הלוואי עלי). היא ציפתה לקבל תשובות מוחלטות כמו "תתחילי לעבוד כאן", או "תעשי את הקורס הזה", לצערי לא היו לי כאלה,  מכיוון שיש כל כך הרבה דרכים להיכנס לעולם הזה (ורבות יותר לצאת ממנו) החל מסרטים קצרים במסגרת הלימודים, להתנדב לעבוד בהפקות, לדגום וידאו בשכר רעב או להפיק להיט וויראלי שצילמת באייפון. אבל מה שכן יכולתי להגיד לה בביטחון גמור הוא: ש א י ן  כ ס ף  ב ק ו ל נ ו ע,  ועל כן העצה הכי טובה שיכולתי לתת לה היא – שאם קולנוע זה באמת בדמה אז היא צריכה למצוא עבודה שמצד אחד תפרנס אותה בצורה סבירה ומצד שני תיתן לה מספיק מרחב להתנסות בעולם הזה כי קולנוע זה עסק יקר גם כשהוא זול.

לו רק החיים היו פשוטים כל כך…

המציאות הי כזו, אם אתם לא מביימים פרסומות באופן קבוע או שיש לכם סידרה בפריים טיים, הסיכוי שתוכלו להתפרנס מקולנוע שואף ל-0. חלק מהקולנוענים הכי מוכשרים שאני מכיר, הם קופירייטרים, עורכי תוכן, צלמי חתונות, אדריכלים, מעצבים ומורים. אני עצמי משלים את הכנסתי מהשניים האחרונים.
מבחינתי, הצלחה נמדדת ביחס שבין "הקריירה" לפרנסה. ביום שאצליח לשלב בין השניים בצורה מושלמת אדע שהצלחתי לפי אמות המידה שלי.

אגב, חשוב לציין, שלא הכל שחור במסלול הזה. לאחרונה במסגרת תפקידי כמרצה בסדנת בימוי ב"הבצפר" (בית הספר של משרדי הפרסום בנמל ת"א) גיליתי עד כמה אני נהנה להעביר ידע במיוחד כשמדובר בקולנוע ואני מתכוון להמשיך בזה במקביל לעבודת הבימוי. גם הרבה ממה שלמדתי בתור מעצב זלג לאסתטיקה הקולנועית שלי ולהפך- זווית המבט המיוחדת שלי כבמאי נתנה לי יתרון במקרים רבים בתחום העיצוב. אז במידה מסוימת האילוץ הכלכלי לימד אותי הרבה דברים חדשים שכנראה לא הייתי נחשף אליהם לו הייתי מתעסק רק בקולנוע.

אז אם אתם קולנוענים בתחילת דרככם ולא זכיתם בלוטו או ירשתם מיליונים אתם צריכים להכיר בעובדות – קולנוע זו עבודה קשה ולרוב לא משתלמת כלכלית. אבל אם כל האנשים המוכשרים היו נרתעים מהעובדה הזאת היינו בעולם חשוך ואפל, בלי הביטלס או סרטים של פיקסר (ותודה לסטיב ג'ובס), כך שאם אתם חושבים שיש לכם משהו לספר ושהעולם מעוניין לשמוע (ר.מקי) אני ממליץ בחום לפחות לנסות, כי לא לכל אחד יש את הכישרון להפיח חיים בעולם דמיוני, ואם אתם כאלו אז אתם יודעים ששום דבר לא משתווה לרגע בו האור של המקרן פוגע במסך.

ואם לסיים בפרפרזה מתוך The Commitments:

Say it one say it loud I'm a Film director and I'm proud

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *