האם כדאי ללמוד קולנוע?

שאלת מיליון הדולר
"האם כדאי ללמוד קולנוע?" זו השאלה שאני נשאל הכי הרבה מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג. בד"כ על ידי צעירים העומדים בצומת דרכים שבה הם שוקלים תואר בקולנוע לעומת תואר אחר או שחולמים לעשות קולנוע אך חוששים מהלא נודע. אז במקום לענות באופן פרטני לכל אחד ואחת מהם, החלטתי שהגיע הזמן לכתוב פוסט שמרכז בתוכו את השאלות שהופנו אלי בנושא וכמובן את שאלת מיליון הדולר (ולפעמים הרבה יותר) – האם כדאי ללמוד קולנוע? עוד דבר – שמו לב שבתשובות עצמם מופיעים לינקים לפוסטים רלוונטיים שמרחיבים על אותו נושא לאלו מכם שרוצים להעמיק.

גילוי נאות
לפני שממשיכים, ומכיוון שהבלוג הזה חרט על דגלו כנות מוחלטת עם קוראיו, אני מרגיש שעלי להדגיש שעל אף שעברו 8 שנים מאז שסיימתי את התואר בקולנוע  ועשיתי דבר או שניים בתחום, הניסיון שלי מוגבל, לדוגמה – עדיין לא ביימתי סדרת טלוויזיה או סרט באורך מלא (מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שאני עובד על אחד כזה בשנתיים וחצי האחרונות) והתשובות שלי נגזרות אך ורק מהידע והחוויות האישיות שלי. אוקי? אז בואו נתחיל.

1. האם ניתן להתפרנס מבימוי/תסריטאות?
"לא" זו התשובה הקצרה. התשובה הארוכה היא שכמובן שאפשר "לעשות כסף" בתחום, אבל בדרך כלל מדובר בהכנסה שמוגבלת בזמן. נתחיל בכך שלכתוב סרט/סדרה או לביים אחד לוקח זמן רב, במקרים רבים שנים, ואם אתם יוצרים בתחילת דרכם (כמוני) אף אחד לא עומד בתור לממן לכם את הזמן הזה (אם כן, תשאירו מספר למטה :). זאת אומרת, שבזמן שאתם עובדים על "יצירת המופת" שלכם (כי זו תמיד יצירת מופת בהתחלה), אתם בדרך כלל זקוקים לעבודה נוספת שתאכיל אתכם, תוסיפו לזה משפחה ומשכנתא/שכירות ותבינו שזה לא הולך ונהיה קל יותר. מאז שהתחלתי ללמוד קולנוע עבדתי כברמן, גרפיקאי במשרד פרסום, במאי פרילנס של סרטי תדמית וכיום אני מעצב בחברת היי-טק במשך שלושה ימים בשבוע (היומיים האחרים מוקדשים רק לקולנוע). כמובן שיש יוצאים מהכלל: במאי פרסומות (קליקה מאוד קטנה), במאים וותיקים (אבי נשר, סידר וכו'…), יוצרים של סדרות טלוויזיה כגון מאור זגורי. אך גם במקרה שלהם, בסופו של דבר הסרט יורד מהמסכים, העונה נגמרת והכסף יכול להספיק רק לתקופה מוגבלת (גם אם היא ארוכה יחסית). לכן גם הם, כמו כולם, צריכים לדאוג לביטחון כלכלי או על ידי יצירה חדשה או בדרכים אחרות. מצד שני, וזו נקודה חשובה לזכור – כיום אין כמעט מקצועות שיש בהן בטחון תעסוקתי. מחקלאות ועד היי-טק, אף אחד לא בטוח. אני מכיר עורכי דין רבים שעובדים בעבודות שבכלל לא קשורות להכשרה שלהם מכיוון שהם לא מצאו עבודה בתחום עורכות הדין.

2. איפה היית ממליץ ללמוד קולנוע?
השאלה איפה ללמוד היא מאד אינדיבידואלית, כשאני התחלתי ללמוד ב-2003 היו שני בתי ספר נחשבים – אוניברסיטת תל-אביב וסם שפיגל בירושלים. היום המצב שונה – סם שפיגל, אונ' תל אביב, ויצו בחיפה, מכללת תל חי בצפון או ספיר בדרום, כולם מוסדות טובים שיצאו מהם יוצרים מוצלחים. יש כאלה כמו ווניה היימן או יובל אדלר למשל, שבכלל לא למדו קולנוע במסגרת של תואר, פשוט "יש להם את זה". בקיצור, אני חושב שהגורם המכריע בבחירת מוסד לימודים הוא האופי שלך. למשל – אני בחרתי באונ' תל אביב, כי לא רציתי לחיות בירושלים וגם כי באותה תקופה לסם שפיגל היה שם של בית ספר יותר קפדני ואני חיפשתי מסגרת יותר פתוחה.

3. האם עדיף ללמוד קולנוע בחו"ל?
יכול להיות, אני לא יודע 🙂 מה שאני כן יודע בוודאות הוא שיש לא מעט יוצרים שלמדו בארץ ונסקו בחו"ל, כמו למשל, ארי פולמן, חגי לוי, נבות פפושדו ואהרון קשלס, טלי שלום עזר והיד עוד נטועה. שוב, אני חושב שהתשובה פה זהה לשאלה הקודמת – אם תמיד חלמת ללמוד בחו"ל ויש לך את האמצעים לכך, לך על זה!

3. מה הדבר שאתה הכי פחות אוהב בלהיות יוצר קולנוע?
התלות של המדיום בכסף, וכנגזרת מכך בקרנות הקולנוע (וזאת מבלי להתייחס למתקפה של שרת התרבות הנוכחית על חופש הביטוי). ומאחר ויש לי "טעם יקר" בקולנוע (סרט הגמר שלי כמעט עלה 100,000 ₪ [וזה עוד אחרי שכול הצוות עבד בהתנדבות]) והחלק הוויזואלי המוקפד תמיד היה קרוב לליבי, אז זה כואב לי כפליים. אבל חשוב לזכור שבשנים האחרונות אמצעי היצירה הוזלו משמעותית בזכות ההתקדמות הטכנולוגית, ואם אתם לא אני, יכול להיות שאתם מסוגלים לצלם סרטים מעולים במצלמת אייפון.

4. מה הדבר הכי חשוב לדעת לפני שעושים את הצעד הזה?
לימודי קולנוע זה אחלה, אבל צריך להבין שהם רק צעד ראשון וקטנטן לפני האתגר האמתי – להיות יוצר קולנוע זו דרך חיים הדורשת הרבה אורך רוח, הקרבה וויתורים. אך אם תלמדו לקבל ולהשלים עם זה, אתם תהיו יוצרים פוריים יותר, חרדתיים פחות, והכי חשוב תיהנו מהדרך לא משנה לאן היא תיקח אתכם.

לסיכום
"למה?" זו שאלה שיוצר קולנוע נשאל הרבה, ואם אין לך תשובה מספקת עליה אתה יודע שאתה בבעיה. אני חושב שהדבר נכון כפליים באשר להחלטה האם ללמוד קולנוע או לא. מה היא הסיבה שבגינה החלטת לעשות זאת? האם רק לשם חוויה? להעשרת הידע? או שזה בוער בך באופן בלתי נשלט? לדעתי, ושוב זו רק דעתי, יוצרים אמתיים לא "בוחרים" מקצוע – הם יודעים! הם יודעים שהם רוצים להיות במאים/סופרים/זמרים וכו'… הדרך לשם פחות משנה. אחרת איזה משוגע יכנס לדבר כזה בעיניים פקוחות? זה לא סתם שבכל פעם שאני מגיע לפורום גדול של במאים/תסריטאים התחושה שלי היא של קבוצת תמיכה של אנשים שחולים במחלה חשוכת מרפא (ונהנים מכל רגע!). כשהשתחררתי מהצבא ידעתי שאני הולך ללמוד קולנוע ולא שאלתי את עצמי לרגע את כל אותן השאלות שמופיעות למעלה, זה פשוט לא עניין אותי – אני רציתי (ועדיין מאוד רוצה) להיות במאי קולנוע, וידעתי שאני אעשה כל מה שאוכל כדי להגשים את זה. מצד שני, זה לא אומר שאם יש לך ספקות או שאלות אל תנסה חלילה. אני מכיר כאלה שהגיעו "בטעות" לקולנוע, התאהבו, נשארו והצליחו מאוד. וכאלה שבאו עם אמביציה מטורפת והבינו שזה לא בשבילם והיום הם במקצוע אחר לגמרי שעושה אותם מאושרים (או לא) באותה מידה. כמו בתסריט טוב שאתה הגיבור שלו, מה שחשוב באמת, הוא להבין מאיפה אתה בא ומה המטרה שלך (הפנימית והחיצונית). במקרה של קולנוע, רצוי שזה יהיה לעשות סרטים טובים.

ברוח הדברים אסיים בציטוט מתוך ראיון אזוטרי עם קוונטין טרנטינו:

"You don't have to go to school, you don’t have to learn the lens(es)… none of this shit is important. If you just truly love cinema with enough passion, and you really love it! Then, you can't help to make a good movie."

אם עדיין נותרתם עם שאלות, או שאתם רוצים להוסיף על הדברים בפוסט, אתם מוזמנים להגיב פה למטה. וכמובן אם אתם מכירים מישהו שמתלבט בשאלה האם ללכת ללמוד קולנוע, שתפו אותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *