הפוסט ה-12, סיכום שנה

"לתוך הרבה משנות השלושים שלי. לא הייתי בשום מסגרת, הייתי בוואקום שקשה לדמיין, כי כבר לא הייתי פילוסוף, לא הייתי אמן, עוד לא הייתי במאי. וכבר לא הייתי ילד." (יובל אדלר. מתוך מוסף הארץ 17.09.2013)

הציטוט הזה של יובל אדלר, הבמאי של "בית לחם", (לטעמי אחד הסרטים הכי טובים שנעשו בארץ) מתאר היטב את המועקה שמלווה כל יוצר בוגר בדרכו אל היצירה הראשונה שלו. או במילים אחרות – הדבר הכי קשה בלהיות במאי, זה להשאר במאי גם כשאין לך תסריט או יום צילומים באופק. כשצריך לפרנס עד שנופלים מהרגליים בסוף היום. כשאין לך השראה. שהילדה משתעלת אל תוך הלילה. בקיצור, להשאר במאי גם כשהחיים קורים. אלו היו (ועדיין) הנושאים שהעסיקו אותי כשהתחלתי לכתוב את "איך עושים סרטים ונשארים בחיים?" לפני כשנה ויומיים (אבל מי סופר).

אני יכול להעיד על עצמי שכסטודנט לקולנוע שכל סדר היום שלו היה סביב התרגיל הבא, ההרצאה או הסמינר, לא יכולתי לדמיין את הסיטואציה האפרורית הזו. הייתי שבוי בפנטזיה שהפיצ'ר הראשון שלי מחכה לי מעבר לפינה. ואני דיי בטוח שאם מישהו היה מתאר לי את העתיד שלי כסיטואציה דומה לזו בציטוט של אדלר – הייתי מנסה להאשים אותו בניסיון לדכא אותי. היום אני יודע שצריך להיות אופטימיסט בלתי נלאה (אופטימוס פריים אם תרצו) כדי להמשיך ולרצות לעשות סרטים גם עשור אחרי סיום הלימודים.

בפוסט הראשון שפרסמתי, הצעתי את "שלושת הל'מדים" שהשילוב ביניהם אמור לעזור להתקדם לעבר המטרה. השלושה היו: 1.להרפות 2. לעשות! 3. להישאר פתוח. האם זה עובד? אני יכול רק להעיד על עצמי (ואני אשמח לשמוע גם ממכם) ולספר שעל אף האבהות הטרייה (ואולי בגללה), השנה החולפת היתה אחת מהפוריות בחיי. אומנם עדיין אין פיצ'ר, אבל לתיק העבודות שלי נוספו 5 סרטונים נוספים (לא כולל השאוריל החדש), חלקם "ללקוחות גדולים" כגון בנק לאומי ו- zap group (קבוצת דפי זהב). וחשוב לא פחות כתבתי 3 סינופסיסים לסרטים באורך מלא, כל אחד מהם בז'אנר שונה שעוד לא התנסתי בו בעבר. 2 מתוך הסינופסיסים הנ"ל הוגשו יחד עם חברת הפקה מוכרת לקרנות השונות ולבטח אדווח על זה כאן בהמשך. אני רוצה להאמין שגם המודעות הגוברת כתוצאה מהכתיבה במסגרת הבלוג, עזרו לי להמנע מכמה "בורות" בדרך ואני מקווה שהנסיון המתועד שלי גם יעזור לאחרים.

על התובנות משנה שעבר הייתי רוצה להוסיף תובנה חדשה וחשובה מהשנה החולפת:
לא להתבלבל/ לזכור למה אתם פה – מלבד שנה פוריה זו היתה עבורי שנה טובה מבחינה כלכלית ( טפו!, טפו! מלח, מים, שום, שמיר). זה לא שנהייתי פתאום מליונר, אבל זו השנה הכי טובה שהיתה לי עד כה. עם זאת, שמתי לב שלאחר תקופת עבודה שעושה נעים לחשבון הבנק מאוד מפתה להתמכר לתחושת הבטחון והנוחות המדומה המתלווה לכך ו-"לשכוח" את הפרויקטים "הלא מכניסים" – הסינופסיס הלא פתור, הפגישה עם המפיק הפוטנציאלי, הגשה של מועמדות לסדנה זו או אחרת וכו'… וככל שהזמן עובר, הולך ונהיה קשה יותר לחזור לזה. אני לא מתכוון להתחסד כאן ולהגיד שאני לא רוצה את הכסף של אותם לקוחות. ולמרות שמדובר ב"צרות של עשירים" כביכול, גם זה קורה לפעמים. הינה שתי הצעות להתמודד עם זה בלי לחזור לאוברדראפט.

1. לא להזניח – לנהל רשימות ולתחום אותם בזמנים – דד ליינים של הגשות, תזכורות לפגישות מטלות וכו'… נשמע טריוויאלי, אבל זה עובד במעט מאמץ.

2. בהמשך ל-1. "תעגנו" לכם ביומן זמן קבוע (יום שלם/ כמה שעות) לעבוד על היצירות שלכם. במידה ואתם "מוצפים" בעבודה. תשקלו להסתפק בפחות ולהעביר חלק מהעבודה לקולגות. כך כולם מרוויחים – אתם מרוויחים זמן לעבוד על חומרים שלכם, הקולגה מרוויח כסף מהעבודה, הלקוח מרוויח שירות, והכי חשוב אתם מרוויחים שם טוב.

3. תמיד לזכור (בעיקר אם אתם עצמאיים כמוני) שבאותה מידה שהצלחה באה היא גם יכולה להעלם וצפויות תקופות שפל. אם אתם מסוגלים לצפות קדימה את עומס העבודה שלכם, נסו להשתמש בזה לתועלתכם ולכוון את זמן היצירה שלכם לתקופה רגועה יותר מבחינת עבודה. אך שימו לב המצב הזה שברירי ויכול להתהפך די בקלות מכיוון שזה לא תלוי רק בכם.

עם הפנים ל-2014
כתיבת הבלוג בשנה החולפת היתה מבחינתי סוג של ניסיון ואני שמח לראות איך הוא לאט, לאט צובר עוד ועוד קוראים ועוקבים. מלבד מתיחת הפנים שנעשתה לו לאחרונה (שלא תגידו שאני מזניח), אני מתכוון להמשיך ולתעד את המסע שלי ליצירה הבאה בתקווה שהידע שאני אצבור בדרך יעזור גם לאחרים.

כמו כן, אני מזמין אתכם להכיר את הבלוג ליוצרים נוספים בתחום הקולנוע ובכלל על מנת לעורר דיונים ולהשמיע עוד קולות סביב הנושאים המוצגים בו. הרי המדיום המופלא הזה לא מפסיק להשתנות וכך גם דרכי ההתמודדות איתו (ואנחנו). לכן אני בטוח שאם אתם יוצרים בתחום לכל אחד מכם יש חוויה שניתן ללמוד ממנה ואשמח שתשתפו אותה בתגובות כאן למטה או בעמוד הפייסבוק.

ניצן

2 תגובות בנושא “הפוסט ה-12, סיכום שנה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  1. היי, קראתי את הדברים שלך והייתי מעוניין לשאול אותך כמה שאלות.
    אני מתעניין בלימודי קולנוע, והייתי רוצה לדעת את כל האפשרויות להתפרנס במהלך ובסיום הלימודים.
    ואיך לדעת האם אני מספיק טוב בשביל לעשות את הביג לבובסקי הבא..
    אשמח לכל פיסת מידע שתוכל להעביר לי על סמך ניסיונך האישי..

    • היי אור, שמח לשמוע שמצאת עניין בבלוג שלי. אתחיל מלענות על שאלתך האחרונה. לא נראה לי שהאחים כהן (או לצורך העניין כל במאי אחר שאתה מעריץ את סרטיו) ידעו שהם הולכים ליצור סרט קאלט כמו ביג לבובסקי עד שזה קרה באמת. הנקודה היא שכל יוצר בכל נקודת זמן מגייס את כל כוחותיו ליצור את הסרט הכי טוב שהוא יכול לעשות, לפעמים זה עובד לפעמים לא (ויעיד על כך התסריט שהאחים כהן כתבו לסרטה האחרון של אנג'לינה ג'ולי). זה היופי בקולנוע, אין חוק שאומר מה עובד ומה לא. ואף אחד לא יכול לצפות את זה מראש. אז אל תחפש תשובות אבסולוטיות ואישורים לכישרונך. פשוט תעשה את זה ובדרך תקבל את התשובות. לגבי שאלתך השנייה. בגלל שיצירת קולנוע דורשת עבודה עם בעלי מקצוע שונים – ישנם מקצועות רבים שמשיקים לתחום שניתן להתפרנס מהם כמו לדוגמה: עריכה, צילום, סאונד, אפקטים מיוחדים וכו'… (בזמן לימודי התפנסתי כברמן ועכשיו רוב כספי מגיע מעיצוב) מה שחשוב, כמו שכתבתי כאן בפוסט הוא להישאר ממוקד במה שאתה רוצה לעשות ולהשאיר לכך מקום. בימים הקרובים אפרסם פוסט חדש שיתן על הסוגיות שהעלית זווית נוספת. ניצן