חזרה ליסודות המבנה – איך לתקן תסריט?

"מה?!" זו היתה התגובה שלי כשסיימתי לקרוא את התסריט שהגשתי לקרנות חודשיים קודם לכן. "בחיים לא הייתי שם על זה כסף…" המשכתי וסיננתי לעצמי את גזר הדין שעתיד לבוא בצורה של מכתב מנומס יותר בהמשך.

זה מפתיע אותי כל פעם מחדש – איך עוברים חודשים של כתיבת תסריט, מלאים ייסורים ותגליות (כפי שתיארתי בפוסט הקודם) שבסופם אני תמיד משוכנע שהוצאתי מידי יצירת מופת. ואז אחרי תקופת "צינון" אני חוזר לתסריט קורא אותו ולא מבין איך יכולתי לכתוב משהו כל כך מרושל. על אף שאני יודע שזהו טיבו של התהליך, אני תמיד מרגיש אידיוט כשזה קורה לי.

הפעם החלטתי לא להמתין לתשובת הקרנות, להפשיל שרוולים, ולחזור לעבודה כאילו כבר קיבלתי תשובה שלילית. אך כמו בהרבה מקרים מהסוג הזה, שהיוצר כל כך קרוב ליצירה שלו, קשה לשם את האצבע על מה שלא עובד. וכך, בחודש אוגוסט, התמזל מזלי, ובצירוף מקרים מוזר, בזמן שאני ניגש לכספומט השכונתי בבגד ים וכפכפים נתקלתי בבן מחזור שלי מהחוג לקולנוע שהוא גם תסריטאי ובמאי מוכשר. לאחר קצת "קצ'ינג-אפ", שאלתי אותו אם הוא יהיה מוכן לקרוא את התסריט שלי. לשמחתי הוא ענה בחיוב. וכך, במקום להמתין חודשים לתשובה מהקרנות, קיבלתי תוך זמן קצר פידבק "אובייקטיבי" ראשון: בדומה לתשובות הפורמליות שהגיעו מאוחר יותר מהקרנות, הוא ציין שיש בתסריט אלמנטים טובים שהופכים אותו למעניין ומותח אבל ניכר שהוא סובל מבעיית מבנה חמורה (את החמורה אני הוספתי) ואחת הראיות לכך היא היותו קצר ב20-30 עמודים מתסריט "קלאסי". בהמשך השיחה, לאחר שהמליץ לי על שולשה סרטים מעולים (כבר אמרתי תודה?) הוא שאל אותי אם אני מכיר את הספר "!Save the cat" של בלייק סניידר, והציע לי לנסות ולהושיב את התסריט שלי על "גיליון 15 הביטים" שמופיע בספר.

שמעתי על "!Save the cat", ידעתי שמדובר על ספר עם "נוסחה הוליוודית" שעורר מחלוקות בעולם התסריטאות, אבל מעולם לא קראתי אותו. אולי בדיוק מהפחד הזה מ"נוסחה", "אני?! אף אחד לא יגיד לי מה לעשות! אני לא צריך ספרי הדרכה! אני אעשה את זה בדרכי שלי!".

ובכן… כל מי שקרה את הפוסטים שלי עד היום יודע איך זה עבד לי… לא משהו. בקיצור, למה לא? מה כבר יכול לקרות? ומאחר ואני כותב ז'אנר, לא יזיק לי קצת מבנה… לא?!

בקיצור, בתוך שבוע, ינקתי את שלושת ספריו של סניידר, והרגשתי כמו קיאנו ריבס אחרי שהוא לומד קונג-פו במטריקס (רק עם יותר מהבעת פנים אחת). זה היה כמו ההתרגשות של ללכת ללמוד קולנוע שוב, רק בלי הסמינרים המבאסים על מגדר ודמות הצבר בקולנוע הישראלי. בניגוד לספרי תסריטאות אחרים שקראתי, יש משהו בפשטות והישירות של סניידר שגרם לי להתאהב ב"שיטה" שלו (ולהתבאס על עצמי שלא קראתי אותו קודם). בפועל, כבר בשלבי הקריאה הראשונים צפו ועלו המון "טעויות" בתסריט שלי, הן ברמת המבנה והן ברמת הסצנה שלא האמנתי שלא ראיתי קודם. אני לא ארחיב כאן על השיטה של סניידר, כי יש על זה המון חומר באינטרנט* אבל בגדול, על פי סניידר לכל סרט (טוב) ישנם את אותם 15ביטים קבועים ואוניברסליים של עלילה. בעקבות הקריאה גם הצפייה בסרטים הפכה עבורי למאוד מודעת, ולפעמים יכולתי לנחש מה הולך להתרחש באיזה דקה, ומדוע סרט מסוים עבד לי ואחר לא. כמובן חשוב לציין שלא הכל תורה מסיני, כדאי להסתכל היטב על הסימון התזונתי של המוצר ולבחור רק את המרכיבים שמתאמים לכם. על אף שאני כבר בטח נשמע לכם כמו מאמין הדוק, גם לי עלו כמה הסתייגויות תוך כדי קריאה (ועל חלק מהן הוא עונה יפה בספר השלישי save the cat! strikes back שמוקדש כולו לתיקון תסריטים). אגב, סניידר עצמו, על אף שמכר המון תסריטים (אחד מהם לשפילברג), מעולם לא כתב תסריט לסרט ראוי לציון שבאמת הופק (מצד שני גם רוברט מקי לא).

השלב הבא, לאחר שכותבים את התסריט בצורה של ביטים הוא ה- "Board". זה אותו לוח שעם שמופיע שאנחנו מדמיינים סטריאוטיפ של תסריטאי שמדביק עליו פתקים צבעוניים עם סצנות. במקרה של סניידר, גם ללוח יש נוסחה שמאפשרת עבודה יותר יעילה ומהירה בפיתוח הסיפור מ-15 ביטים ל-40 סצנות עיקריות. זהו שלב מרתק מאוד, שהסרט מתחיל לקרום עור וגידים אל מול העיניים. או כמו שסניידר מספר במילותיו שלו:

"The Board is a way for you to “see” your movie before you start writing. It is a way to easily test different scenes, story arcs, ideas, bits of dialogue and story rhythms, and decide whether they work — or if they just plain suck. And though it is not really writing, and though your perfect plan may be totally abandoned in the white heat of actually executing your screenplay, it is on The Board where you can work out the kinks of the story before you start. It is your way to visualize a well-plotted movie, the one tool I know of that can help you build the perfect beast"
(Save the cat! – Snyder Blake p106)

ככה נראה הלוח שלי עכשיו

ככה נראה הלוח שלי עכשיו (כמובן שיש פה יותר מ-40 סצנות!)

אך עם כל הכבוד לסניידר, התרומה המשמעותית ביותר לתסריט הגיע דווקא מחוץ למסגרת "השיטה": תומא, המפיק שעמו אני עובד, חש שאנחנו מפספסים משהו והתעקש שוב ושוב שנשב ונדבר על התחושה שאנחנו רוצים שהצופים יצאו עמה מהסרט. גם כאן, האופן שבו נשאלה השאלה היה המפתח להצלחה. הרי הוא היה יכול לשאול אותי בפשטות "על מה הסרט?", אבל זו שאלה שזורקת אותי (באופן אישי) למקום מאוד אמורפי שמוביל לתשובה מאוד מתפלספת ועמומה. אבל השאלה "מה אתה רוצה שהצופה יחשוב כשהאורות בבית הקולנוע ידלקו בסוף הסרט?", שמה אותי במקום מאוד קונקרטי – נעליו של הצופה, ואפשרה לי לענות על כך במדויק. באופן אירוני שתי המילים שצצו בראשי היו "כולם מדחיקים". ומאותו רגע התסריט שהיה אבוד במדבר כאילו גילה שיש לו מצפן (ומצפון). ולפתע כל הסצנות על ה-Board התחילו לנוע כאילו מעצמן למקומן הטבעי במבנה העלילתי. גם הדמויות התחדדו והחלו לפעול כל אחת בדרכה כמו ווריאציות על אותו נושא. בקיצור, אפשר להגיד שמצאתי את "התשובה". מה שאומר שעכשיו אני יכול סוף, סוף לחזור ולשכתב את התסריט שאני מקווה שהפעם יעמוד במבחן התוצאה.

לסיכום

  • קראו שוב את התסריט אחרי תקופת "צינון" – אם אתם חושבים שהוא יכול להיות טוב יותר, סביר להניח שאתם צודקים.
  • מצאו משהו מנוסה ואובייקטיבי שיכול לתת לכם ביקורת בונה ואפקטיבית
  • קראו את  !Save the cat ונסו להושיב את הסרט שלכם על גיליון הביטים של בלייק סניידר (אם זה לא יועיל זה בטח לא יזיק)
  • אל תמהרו לכתוב! הורידו את הקובץ המצורף** ותנו לסרט שלכם לקבל צורה על ה- Board
  • ענו לעצמכם על השאלה – מה הן המחשבות/שאלות שאני רוצה שהצופה שלי יצא אתן מהסרט

בונוס, בקטנה**

אלו מכם שהם קוראים וותיקים, וקראו את הפוסט שלי על תוכנת "דיאלוג", אולי כבר שמו לב לחיבה שלי לצד הטכני של הדברים. אז לאחר שחיפשתי באינטרנט אופציה ווירטואלית לעבוד על הלוח של סניידר. הדוגמה הטובה היחידה שמצאתי היתה במסגרת תוכנה שנמכרת באתר של סניידר (ומתממשקת לfinal draft), אך מדובר במוצר יקר שאינו תומך בעברית. אז במסגרת האהבה שלי לבזבוז זמן יקר על דברים שוליים יצרתי לוח כזה בעצמי ב"פאוור פוינט" וכמובן, אם הגעתם עד לכאן אז מגיע לכם להוריד אותו!
לחצו כאן להורדת לוח הסצנות!

לינקים שימושיים*

  • * ערן ב.י מסביר בבלוג שלו על גיליון הביטים של בלייק סניידר
  • * עמוד ניתוח הסרטים באתר savethecat.com שבו ישנם אינספור דוגמאות כיצד גיליון הביטים עובד בהמון סרטים, כולל סרטי אינדי ודרמות קטנות שהופקו מחוץ להוליווד. (גאווה קטנה – לאחרונה נוסף לעמוד זה סינון לפי ז'אנרים, זאת לאחר שהצעתי להם במייל לעשות זאת :))
  • Lessons from the Screenplay – ערוץ יו טיוב חביב שמנתח אלמנטים תסריטאים בסרטים שונים תוך התייחסות לספרות המקוצועית והפערים בין הסרט לתסריט.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *