כשהמוזות שותקות

לאחרונה עברתי תקופה לא פשוטה. על אף שאני גר ב"בועה" התל אביבית ולא ביישובי הדרום הרגשתי היטב את הדי המלחמה בעזה. היירוטים נשמעו כאילו הם יוצאים מחדר האמבטיה שלי, הפיצוצים מעל ראשינו הגיעו ללא אזעקה ורסיסים של טילים נפלו לא פעם מטרים ספורים מחדר השינה של ביתי. התוצאה היא חרדה מתמשכת וכוננות ספיגה מורטת עצבים. אין לי מושג איך הם עושים את זה שם בדרום. מיותר לציין שבמצב כזה שכל מה שאתה עושה זה לנסות להרכיב שגרה ממציאות כאוטית, קשה מאוד לעשות משהו אחר. ועל אחת כמה וכמה ליצור.

רצה הגורל ובאותו חודש "צוק איתני" התחלתי שתי סדנאות שנרשמתי אליהן מראש. וכך, יום אחד, על רקע הפיצוצים, מצאתי את עצמי בשיחה נוקבת עם אבא שלי. השיחה היתה סביב השירות הצבאי שלי. התשובות שלו, שנשמעו לי כמו סיסמאות פטריוטיות חלולות עצבנו אותי וגרמו לי לראות לראשונה את הפער האמתי שבנינו. השיחה הטעונה הזאת התנהלה ב"מרחב מוגן" תרתי משמע (מקלט ברחוב לינקולנן) מול קבוצה של אנשים שהכרתי רק שעות ספורות לפני. ואת התפקיד של אבא שלי שחקה מפעילת בובות חביבה שהחליטה, כמוני להתנסות בסדנת פסיכודרמה.

מטרת השיחה הזו כפי שהתבררה לי בהמשך היתה להגיע לשורש האמת בסצנה אחרת ששוחקה כמה דקות קודם. גם היא בין אבא לבן – דמויות מתוך תסריט שאני כותב בימים אלו והבאתי איתי לסדנה. אחת הטכניקות של הפסיכודרמה היא "משחק תפקידים" שבמהלכו היוצר או השחקן מתחלף עם הדמויות ובוחר במקומן דמויות אמתיות מחייו שמייצגות אותן או מדמות סיטואציה דומה שחווה על בשרו וכך הוא מתקרב לייצוג יותר "אוטנטי" של הסצנה. אומנם אחרי הסצנה הנ"ל הייתי סחוט רגשית (ונבוך כמו שלא הייתי בחיים). אבל כעבור כמה ימים כאשר נתתי לדברים לשקוע הרגשתי שהדברים נקלטים וכשכתבתי את הסצנה מחדש גיליתי שאני יודע בבירור מה כל דמות רוצה ולאן הסצנה הולכת.

אני מודה, לשלם כסף על סדנה היה נראה לי מוזר עד לאחרונה. אולי אפילו קצת "לוזרי". הרי למדתי קולנוע, ואני עוסק בכתיבה ובימוי באופן רציף ואפילו מלמד אותם. למה שאני אשלם עכשיו כסף למשהו שיגיד לי איך לעשות את זה? מה הוא או היא כבר יכולים לחדש לי? ובכן, התשובה היא – ה מ ו ן !

נשים לרגע בצד את העובדה שעולם הקולנוע לא קופא במקומו ביום שמסיימים את התואר. הוא משתנה כל הזמן ובכל יום צצות מגמות ותפיסות חדשות על אופן עשייתו וצריכתו וסדנאות מסוימות (לא כולן) הן דרך נפלאה להכיר אותן ולהוסיפן לארגז הכלים. לפעמים רק הפעולה של לצאת מ"האזור הבטוח " ולנסות משהו חדש עם נקודת מבט שונה (כמו הפסיכודרמה לדוגמה) מספיקים כדי להניע איזה שינוי שיוביל לפריצת דרך יצירתית. שנית, ישנם יוצרים רבים, בעיקר בארץ, שהם "זאבים בודדים". הם יושבים עם עצמם, חודשים על גבי חודשים, שוקדים על הגשת תסריט, כשהפידבק היחיד שהם מקבלים זה מהקירות או במקרה הטוב מחבר שהצליח לפנות קצת זמן לקרוא ולתת הערות "מקצועיות" (כי זה "החבר הזה שיודע לתת ביקורת"). נקודה אחרונה היא שבסדנאות האלו פוגשים אנשים שמצד אחד יש לכם מחנה משותף (נרשמתם לאותה סדנה) ומצד שני הם יכולים לבוא מתפקידים שונים (מפיקים, עורכים וכו'…) וקשרים חדשים ומפרים ואולי אף משתלמים יכולים להיווצר – גם זה רווח נקי.

בשורה התחתונה. אם אתם מרגישים שאתם דורכים במקום או אם יש לכם פרויקט שאתם רוצים לקדם ולא יודעים איך סדנאות הם כלי מצוין לצאת מהתקיעות. ולא, לא חייבים לחכות למלחמה הבאה כדי לעשות את זה.

הינה כמה דוגמאות לסדנאות/ פעילויות שבחלקן השתתפתי ועל חלקן שמעתי ביקורות טובות:

  • סדנה לבימוי ומשחק בשילוב פסיכודרמה בהנחיית נועה אהרוני קישור לפייסבוק של הסדנה
    סדנה מעשית העושה שימוש בכלים של פסיכודרמה כדי לצור חווית משחק ובימוי אוטנטיים עם דגש על הרגשות והמניעים של הדמות.
    עוד משהו: שימו לב שיש כמה סוגים של סדנאות: אני עשיתי מפגש אחד אינטנסיבי שהוא רק טעימה. יש גם סדנה מורחבת של כמה מפגשים. הנחה לסטודנטים וחברי איגוד. תבואו פתוחים.
  • Scriphtlight – קורס כתיבת פיצ'ר בהנחיית שרי תורג'מן http://scriptlight.com
    12 מפגשים אינטנסיביים (3 שעות כל אחד) בקבוצה קטנה ואיכותית (לא כל אחד מתקבל) שמטרתם להגיע לדראפט ראשון לסרט באורך מלא. במהלך הסדנה מקבלים משוב אישי למייל בכל שלב ושלב.
    עוד משהו: באופן אישי אני מרגיש שמתחילת הסדנה עשיתי קפיצת דרך הן בצורה שאני כותב והן בצורה שאני חושב סיפור. אני נמצא כרגע באמצע הסדנה (מפגש 6) עם אאוטליין סצנות מלא שזה מרשים בהתחשב בעובדה שהתחלתי אותה עם סינופסיס מאוד ראשוני וגולמי.
  • סקיצה דראפט* http://www.film-e-good.org.il/siteFiles/1/33/11226.asp
    יום עיון בחסות איגוד התסריטאים ואיגוד מקצועות האנימציה שהפגיש בין תסריטאים ליוצרי אנימציה במטרה ליצור שיתוף פעולה. בהמשך, השידוך הוליד 16 פרויקטים שיתמודדו במהלך נובמבר על תקציבי פיתוח לסרט קצר וסרט באורך מלא בתמיכת המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים וקרן רבינוביץ'.
    *אומנם תקופת ההרשמה למיזם מאחורינו אבל אני ממליץ בחום לעקוב אחר הפעילויות של איגוד התסריטאים שמביא מדי פעם ימי עיון והרצאות מהסוג הזה שהם אחלה דרך להרחיב אופקים ולפגוש יוצרים אחרים.
  • צ'אבק קישור לפייסבוק של הסדנה
    סדנאות למשחק, משחק מול מצלמה והכנה לאודישנים לפי שיטתה של איוונה צ'בק. בהנחיית המורים המוסמכים להוראת השיטה – אלון נוימן ושחר רוזן.
    אישית עדיין לא יצא לי להתנסות בסדנה אבל שמעתי עליה דברים טובים מאוד משחקנים (גם מנוסים) ואין לי ספק שאני אעשה אותה בשלב זה או אחר.

יש עוד סדנאות שאתם ששמעתם עליהם דברים טובים ואתם רוצים לשתף?
אתם מוזמנים לכתוב כאן למטה בתגובות או בקבוצת הפייסבוק של הבלוג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *