למה יוצרי קולנוע נשברים

אני מבין למה יוצרי קולנוע נשברים, אני באמת מבין, אני כל יום נמצא שם, זו מלחמה בלתי פוסקת.
אז בואו נתחיל מהתחלה: אם לא עשית את הפריצה שלך כבמאי או תסריטאי בגיל צעיר (נגיד עד שנות ה-30 המוקדמות לחייך) אז מגיע השלב הזה שבו מפסיקה הפנטזיה הרומנטית של היוצר "המגניב" שיש לו את כל הזמן בעולם ו"מתחילים החיים" – הבחורה הזו שיצאת אתה הופכת להיות אשתך, ותוך שנה, שנתיים אתה הופך להיות קריקטורה של אותם אנשים טרוטי עיניים שעומדים בתור בסופר פארם ביום שבת בצהריים עם אריזת חיתולים ושתי קופסאות סימלאק גדולות שהיו במבצע (2 ב-125, מה, לא תקנה?!). פתאום המינוס בבנק לא יכול לחכות שתסיים את התסריט ל"יצירת המופת" שלך ותכבוש את העולם. יש פיות להאכיל, משכנתא לשלם, סדרי עדיפויות משתנים ואם אתה אנושי אז קולנוע תופס "רק" את המקום השני אחרי המשפחה. ומכיוון שקולנוע זה מקצוע שקשה מאוד עד בלתי אפשרי להתפרנס ממנו במיוחד בארץ אתה צריך למצוא עבודה.
רובנו מוצאים משהו ליד – עורכי פוסט, במאי פרומויים, עוזרי הפקה… אחרים משנים כיוון לגמרי ומוצאים נחמה בתחומים אחרים דוגמת פסיכולוגיה, מנהל עסקים, היי-טק וכו'… אלו בד"כ הראשונים לוותר על החלום. וזה בסדר, באמת… לא כולם צריכים להיות במאים כמו שלא כולם צריכים להיות רואי חשבון או עורכי דין (תודה לאל!). אני, כמו שכתבתי פה בפוסט לפני שנה וחצי, התגלגלתי למשהו באמצע – מעצב גרפי רב תכליתי (מה חשבתם, שהבלוג נראה טוב סתם ככה? :).

עד לפני חודש הייתי פרילנס. במשך 4 שנים הלך לי לא רע בכלל, הכסף זרם בעקביות (יחסית) לחשבון הבנק ואפשר לי להמשיך ולהתקדם עם התסריטים שלי, כשאני קובע את סדר העדיפויות. ואז, לפני כ-3 חודשים בערך, בזמן שהתסריטים שלי מקבלים תאוצה (אחד התקבל לחממה בינלאומית והשני עובר עיבוד לשוק האמריקאי) העבודה נחלשה בבת אחת, לקוחות חשובים הורידו פרופיל ולא ראיתי הכנסה באופק, לפחות לא כזו שתספיק (יחד עם המשכורת של אשתי) ל-4 נפשות. הרגשתי את הפחד הקיומי מתגנב אלי וממלא את מחשבותיי בתסריטי אימה בהן אני חוזר עם הזנב בין הרגליים לעבוד בשכר רעב בסטודיו של משרד פרסום זה או אחר. אבל אז קרה משהו עוד יותר לא צפוי. אחד מלקוחותיי, חברת טכנולוגיה מרמת החייל שאיתם אני עובד באופן אינטנסיבי זה שנתיים וחצי נרכשה על ידי ענקית טכנולוגיה מארה"ב. המנכ"לית של אותה חברה פנתה אלי והציע לי להצטרף לחברה במשרה מלאה. ההצעה, אם להיות עדין, הייתה מסנוורת. בהיי-טק, כמו בהיי-טק, הכסף טוב, התנאים הסוציאליים מקסימליים וההטבות, אחחח, ההטבות…

פתאום ממקום של לנסות להבין איך לסגור את החודש אני מסתכל על חוזה העבודה המפתה הזה. ועם זאת, מאד התקשיתי להגיד כן. הרי עבודה תובענית במשרה מלאה תחסל לגמרי את הסיכוי שלי להתקדם עם העשייה הקולנועית. שלא לדבר על כך שאתקשה מאד לראות את בנותיי אותן אני מקפיד לאסוף מהגן לפחות פעמיים בשבוע, ואני לא מוכן להפוך לאחד מאותם אבות נעדרים שרואים את הילדים רק בסופי שבוע (כבר אמרנו משפחה קודם). לכן, אחרי שהודיתי למנכ"לית על ההצעה הנדיבה, אמרתי בנימוס "לא" והתכוננתי להפשיל שרוולים לקראת צייד לקוחות חדשים.
לשמחתי הסירוב הזה לא הצר את ידיה והיא אמרה שנוכל להגיע להסדר של שלושה ימים בשבוע (בדומה לאיך שעבדתי עד עכשיו כפרילנס) וכך אוכל לשמור על הגמישות שכל כך חשובה לי ולפרנס את משפחתי בראש שקט בלי לרוץ אחרי לקוחות אחרים – בקיצור דיל של פעם בחיים.

אך עם תלוש המשכורת החודשי מגיע גם מלכוד: פתאום אשליית הביטחון הכלכלי גורמת לך להאמין שאתה יכול להרשות לעצמך דברים שלא הרשת לעצמך בעבר ולאט, לאט (או לא כל כך לאט כפי שמעיד כרטיס האשראי שלי) אתה מחליק אל מלכודת "הנוחות" הבורגנית. וכמו שאותם מנהלי משאבי אנוש בארה"ב שעיקמו את אפם לנוכח הבקשה "המוזרה" שלי לעבוד "רק" 3 ימים בשבוע, השטן שיושב לי על הכתף לוחש: "אם רק תעבוד עוד יומיים בשבוע, אתה תרוויח הרבה יותר, תוכל לצאת לחופשה בחו"ל כל חצי שנה, השעבוד למשכנתא יתקצר, ותוכל לקנות את האופנוע הזה שחלמת עליו…(Ducati scrambler אם אתם מתעקשים לדעת)". זה מפתה, אני מודה, אבל כשיצאתי מערפול החושים הראשוני הבנתי דבר חשוב: מצוקה כלכלית יכולה לשבור את רוח היוצר, אבל כסף ונוחות יתר יכולים לעשות זאת באותה מידה. מבלי להסתמך על סטטיסטיקה ומחקרים מקיפים, יש לי תחושה שחלק גדול מהיוצרים פורשים בדיוק מסיבה זאת.

לסיכום, בניגוד לתפיסה "הטוטאלית" ששלטה במחשבותיי כשהייתי "צעיר", שברגע שהסרט הראשון שלי יופק אני אפרוש מעבודות אחרות, כיום, לאחר שקראתי מספיק ראיונות עם במאים וותיקים שלא מצליחים להתפרנס, אני מרגיש מפוקח יותר ומוכן לאמץ את הגישה של איזון בין עבודה מפרנסת לעבודה יוצרת. כמובן שזה לא כל כך פשוט, אבל השאיפה לשם צריכה להיות המצפן של אלו שמבקשים ליצור לאורך זמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *