קליפים – שדה ההתנסויות

כבמאי בן הדור שהתבגר על MTV וחווה את המעבר מהטלוויזיה לאינטרנט, קליפים הוא אחד מאבות המזון שלי. כשהתחלתי ללמוד קולנוע באוניברסיטת ת"א הייתי מושפע מהקליפים של מארק רומנק, דיוויד פינצ'ר, כריס קניגהאם ועוד. למען האמת, התרגיל הראשון שלי בווידאו היה ניסיון כושל לעשות קליפ (וניסיון עוד יותר כושל לערוך בעזרת שני מקלטי VHS), אבל זה לא עצר אותי, מאז ועד היום אני ממשיך לעשות קליפים, ותאמינו לי, זה לא קל…

הבעיה עם יצירת קליפים בארץ מתחילה מכך שהיא בד"כ מפגישה שני טיפוסים של יוצרים: האחד השקיע את רוב כספו בהפקת אלבום, הקלטות ופוסטרים זולים להופעות במקומות שלא משלמים לו. השני עדיין מחזיר את ההלוואות שהוא לקח על סרט הגמר שלו מהלימודים וכרטיסי הטיסה לפסטיבל סרטי סטודנטים ניסיוני במדינה שעד לא מזמן היתה תחת שלטון קומוניסטי זה או אחר. הראשון רוצה קליפ "שנראה חו"ל" אבל בתקציב של הארץ (כלומר בחינם), השני רוצה להביא חזון בלתי מתפשר שמתכתב עם הקולנוע המוקדם של קובריק והסרט האחרון של פינצ'ר ויש בו סצנה מהפנטת בהילוך איטי ברברס ולשם כך הוא צריך את המצלמה המתקדמת ביותר שכסף יכול להשכיר ומשמרות רבות של עריכה ואפקטים.
על אף נתוני הפתיחה האלו, יש בשנתיים האחרונות פריחה חסרת תקדים בתחום הזה בארץ. את התופעה הזו התחלתי לסקר בטרילוגיית כתבות שהתפרסמה במגזין קול הקמפוס. מאז פרסום הכתבות ועד היום יצא לי לביים מספר קליפים (את האחרון שבהם "המשורר" בביצוע של מורן אהרוני, אתם מוזמנים לצפות כאן ), הפעם בצורה מודעת ובוגרת יותר, עם זאת נראה שתמיד יש עוד מה ללמוד, הינה כמה תובנות שהבאתי איתי מהדרך.

"Reality beits" (מציאות נושכת) – הסרט שהגדיר את דור ה-MTV (וגם בישר את רעיון הריאליטי על הדרך), וכן, ביים אותו בן סטילר.

הרצון – במסגרת "חיים בקליפ"* אמר רועי ורנר, (לטעמי, אחד מבמאי הקליפים הטובים ביותר של השנים האחרונות שלאחרונה ביים את סרטו המלא הראשון שלו – "שניים בלילה") שבתור במאי קליפים הדבר הכי חשוב הוא "ממש, ממש לרצות לעשות את הקליפ". זה אמנם נשמע טריוויאלי אבל לדעתי זו נקודה חשובה מאוד. מניסיוני, כאשר לוקחים פרויקט רק כי משלמים לנו עליו (וגם כאן סביר להניח שזה לא יכסה את השעות הרבות שתשקיעו בפרויקט) או כי אנחנו "לחוצים לביים" כדי להוסיף עוד משהו קליפ לשאוריל, יש נטייה להתפשר בגלל צרכים לא רלוונטיים. חוסר ההתלהבות הזו ניכרת בסופו של דבר בתוצאה, שלפעמים אפילו לא ראויה להיכנס לתיק העבודות שלנו, ואז במקרה הטוב בזבזנו זמן יקר ובמקרה הרע הוצאנו לעצמנו שם רע כי לא היה לנו מספיק חשוב.

* סדרת מפגשים שיזם איגוד הבמאים שהפגישה בין במאי קליפים מנוסים לחדשים

הרעיון/ קונספט – אנחנו חיים בעולם של גירויים תמידיים שרק הולכים ומתגברים. קליפ של להקה בהופעה או בחדר חזרות אולי היה עובד לפני כמה שנים, אבל היום כדי שמישהו יתעכב במשך יותר מ-3 דקות על סרטון באינטרנט אנחנו חייבים ליצור משהו שונה, שלא ראינו כמותו בעבר. ומכיוון שהיום אנחנו נמדדים בין היתר במספר הצפיות, אנחנו רוצים שהקליפ שלנו יתפשט לכמה שיותר צופים באופן וויראלי. ב-99% מהמקרים רעיון אחראי על ההתפשטות הזו. צריך "רק" לא לתת לביצוע להפריע לו ובמסגרת האילוצים שבהם במאי קליפים עובדים בארץ זו משימה בכלל לא פשוטה. לאורך הדרך כאשר אנחנו נתקלים באילוצים של ההפקה כדאי להזכיר לעצמנו מידי פעם את הרעיון שבמרכז הקליפ מכיוון שפה לדעתי מונחת המלכודת החמקמקה ביותר (ותודה לעדי רייס שהאיר את עיני בעניין זה): לפעמים, בלחץ הצילומים (ותמיד יש לחץ) יש נטייה לשם את השוטים הקונספטואליים בצד עד שנסיים עם הצילומים של הלהקה והשירה הרי "זה קליפ של להקה/זמר בסופו של דבר". זה יכול לגרום לזה שהרעיון יצא מגומגם או שלא ייצא בכלל. ואז אנחנו מקבלים קליפ של להקה/זמר בדיוק כמו אלו שאנחנו מנסים להימנע מלעשות. לפעמים נכון יותר לוותר על עוד מאסטר שירה ולשריין מראש את הזמן לשוטים שמעבירים את הרעיון שלכם בצורה הטובה ביותר במחשבה שזה בסופו של דבר מה שיגרום לכך שאנשים יישארו לצפות בקליפ שלכם ויעבירו אותו הלאה לאנשים נוספים. כמובן שצריך גם להיזהר לא להעלים לגמרי את השיר בתוך הקונספט, כי בסופו של דבר הוויז'ואל צריך לשרת את המוזיקה. בקיצור מדובר פה באיזון עדין שאסור לאבד איתו קשר בתהליך העבודה.

הדרך – קליפים הם שדה התנסויות שמשוחרר מהמוסכמות הז'אנרייות והמבניות שכובלות אותנו בקולנוע ובטלוויזיה הממוסדים, זו ההזדמנות להפתיע את עצמכם, נסו לספר את הסיפור שמפחיד אתכם, אמצו לשם כך טכניקות חדשות שלא העזתם לגעת בהם עד היום, גייסו אנשים שעוד לא יצא לכם לעבוד איתם (נסו להיות פתוחים לרעיונות שלהם) ולהקו אנשים שמעניינים אתכם. גם אם נכשלתם בניסיון, למדתם משהו חדש. ככה, כשתגיעו לדבר הבא אם זה סרט קצר, פיצ'ר או פרסומת, יהיה ברשותכם ארגז כלים גדול יותר, שבהתאם לצורך תוכלו לשלוף ממנו את הכלי הנכון בביטחון מוחלט שהוא יעבוד.

כסף – לא משנה איך תסובבו את זה, קליפים עולים כסף, וכסף זה תמיד "אישיו" בתחום הזה, במיוחד לאור העובדה שתמיד חסר ממנו כשמדובר במוסיקאים וביוצרים באופן כללי בארץ. זה נושא טעון מכיוון שזה נוגע ממש בבטן הרכה (והריקה) של המעורבים בהפקה.
אל תשכחו שהמוסיקאי שיושב לפניכם בד"כ לא מבין בהפקת סרטים, ומבחינתו אין הבדל גדול בין המצלמה באייפון שלו למצלמת RED (אגב אין לי שום דבר נגד צילום באייפון כל עוד זה משרת את המטרה). נסו להסביר לו את הערך בכל אחד מהבחירות שלכם – למשל, מצלמה שיכול לצלם ב-150 פריימים לשנייה או עדשה שמתאימה לצילומי תקריב ("ביוטי שוט") ואתם מבחינתכם חייבים לדאוג שכל החלטה כזו תבוא לידי ביטוי ומיצוי על המסך (אל תשכחו שאתם חתומים על הקליפ). עוד תופעה שנהוגה בקליפים היא "לחסוך" על חשבון הצוות ולהביא אנשים שיעבדו בהתנדבות או במחיר סמלי ביום הצילומים. במקרה כזה כדאי להסביר לממן של הקליפ שהדבר הזה יכול להסב נזק כלכלי הרבה יותר גדול מאשר לחסוך – כאשר עוזר תאורן לא מנוסה שורף את הפנסים או עוזר צלם לא יודע להציב חצובה בצורה יציבה אז הנזקים יכולים לפעמים להגיע לסכומים גדולים בהרבה מהעלות המקורית של הקליפ כולו או בקיצור "דברים זולים עולים יותר". כשלא מטפלים בנושא הכסף נכון זה יכול ליצור משקעים שליליים שיובילו לטעם מר בפה, וזה לא נעים לאף אחד מהצדדים. אבל בסופו של דבר אי אפשר להימנע מהעיסוק בכסף, לכן רצוי שהכל יהיה מהרגע הראשון על השולחן, ורצוי בכתב. גם אם כולם בחדר מחייכים ומבטיחים שיהיה בסדר אל תתביישו לכתוב חוזה שבו נקובים כל הסכומים והתנאים שעליהם סוכם. הגבולות האלו חשובים מאוד גם עבורכם וגם עבור האדם שאתם יוצרים עבורו את הקליפ. עדיף רגע אחד של אי נעימות מול דף נייר מאשר להסתובב עם אולקוס במשך חודשיים.
אגב, כשכותבים חוזה זו הזדמנות מעולה להסדיר את זכויות היוצרים והתמלוגים שלכם על הקליפ (למי שלא מכיר את התחום מומלץ לבקר באתר תל"י), כי בסופו של יום מדובר על יצירה שלכם שהקזתם עליה דם ועל כך מגיע לכם תמלוגים כשמשדרים אותה (בדיוק כמו שהזמר יקבל את התמלוגים שלו על השמעת השיר מאקו"ם).

לסיכום, אני יכול להגיד שעבורי קליפים, הם כלי חשוב מאוד בהתפתחות שלי כבמאי מכיוון שהם מאפשרים לי לשמר ולהשחיז כלים קיימים – כמו לדוגמה, לספר סיפור או להעביר רעיון בזמן קצר, ובמקביל לנסות כלים וטכניקות חדשות שלא הכרתי לפני כן. ובואו לא ניתמם, קליפ טוב הוא גם דרך מעולה להציג את היכולות שלך ולקבל עבודות נוספות. עם זאת, חשוב מאוד לשם לב "לבורות" בדרך, כדי לא לאבד את הסיבה שמלכתחילה נכנסת לפרויקט (וזה קורה לפעמים). וכמובן הדבר הכי חשוב הוא ליהנות מהדרך.

ולקינוח, הינה סרטון "Making of" של הקליפ "Closer" לשיר של NIN בבימויו של מארק רומנק. ברמה האישית מדובר בקליפ שהשפיע עלי המון, ואני חושב שמדובר ביצירת מופת שעומדת במבחן הזמן. אבל אם נשים לרגע את הטעם האישי בצד, הצפייה ב"מאחורי הקלעים" היא בית ספר לאופן שבו במאי יוצר קונספט לקליפ ומייסם אותו בצורה ייצריתית באמצעים לא שגרתיים. צפייה מהנה!

28 minute feature with behind-the-scenes footage from the "Closer" video shoot and commentary from director Mark Romanek.

From the underground "Closure" DVD release. Compiled/edited by Rob Sheridan.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *