logo

הדבר הכי קשה בלהיות במאי, זה להשאר במאי גם כשאין לך יום צילומים באופק, כשצריך לפרנס תוך כדי, כשאין לך השראה, שהילדה משתעלת אל תוך הלילה, בקיצור, להישאר במאי גם כשהחיים קורים.
בלוג על החיים, על קולנוע ועל מה שביניהם מאת ניצן רון

תפריט ראשי

  • אודות
  • צרו קשר
  • עדכונים למייל
  • פייסבוק
  • גוגל +
  • לאתר של ניצן רון

ארכיון תגיות: שאוריל

הפוסט ה-12, סיכום שנה

26 בנובמבר 2013 by nitzanron
2

"לתוך הרבה משנות השלושים שלי. לא הייתי בשום מסגרת, הייתי בוואקום שקשה לדמיין, כי כבר לא הייתי פילוסוף, לא הייתי אמן, עוד לא הייתי במאי. וכבר לא הייתי ילד." (יובל אדלר. מתוך מוסף הארץ 17.09.2013)

הציטוט הזה של יובל אדלר, הבמאי של "בית לחם", (לטעמי אחד הסרטים הכי טובים שנעשו בארץ) מתאר היטב את המועקה שמלווה כל יוצר בוגר בדרכו אל היצירה הראשונה שלו. או במילים אחרות – הדבר הכי קשה בלהיות במאי, זה להשאר במאי גם כשאין לך תסריט או יום צילומים באופק. כשצריך לפרנס עד שנופלים מהרגליים בסוף היום. כשאין לך השראה. שהילדה משתעלת אל תוך הלילה. בקיצור, להשאר במאי גם כשהחיים קורים. אלו היו (ועדיין) הנושאים שהעסיקו אותי כשהתחלתי לכתוב את "איך עושים סרטים ונשארים בחיים?" לפני כשנה ויומיים (אבל מי סופר).

אני יכול להעיד על עצמי שכסטודנט לקולנוע שכל סדר היום שלו היה סביב התרגיל הבא, ההרצאה או הסמינר, לא יכולתי לדמיין את הסיטואציה האפרורית הזו. הייתי שבוי בפנטזיה שהפיצ'ר הראשון שלי מחכה לי מעבר לפינה. ואני דיי בטוח שאם מישהו היה מתאר לי את העתיד שלי כסיטואציה דומה לזו בציטוט של אדלר – הייתי מנסה להאשים אותו בניסיון לדכא אותי. היום אני יודע שצריך להיות אופטימיסט בלתי נלאה (אופטימוס פריים אם תרצו) כדי להמשיך ולרצות לעשות סרטים גם עשור אחרי סיום הלימודים.

בפוסט הראשון שפרסמתי, הצעתי את "שלושת הל'מדים" שהשילוב ביניהם אמור לעזור להתקדם לעבר המטרה. השלושה היו: 1.להרפות 2. לעשות! 3. להישאר פתוח. האם זה עובד? אני יכול רק להעיד על עצמי (ואני אשמח לשמוע גם ממכם) ולספר שעל אף האבהות הטרייה (ואולי בגללה), השנה החולפת היתה אחת מהפוריות בחיי. אומנם עדיין אין פיצ'ר, אבל לתיק העבודות שלי נוספו 5 סרטונים נוספים (לא כולל השאוריל החדש), חלקם "ללקוחות גדולים" כגון בנק לאומי ו- zap group (קבוצת דפי זהב). וחשוב לא פחות כתבתי 3 סינופסיסים לסרטים באורך מלא, כל אחד מהם בז'אנר שונה שעוד לא התנסתי בו בעבר. 2 מתוך הסינופסיסים הנ"ל הוגשו יחד עם חברת הפקה מוכרת לקרנות השונות ולבטח אדווח על זה כאן בהמשך. אני רוצה להאמין שגם המודעות הגוברת כתוצאה מהכתיבה במסגרת הבלוג, עזרו לי להמנע מכמה "בורות" בדרך ואני מקווה שהנסיון המתועד שלי גם יעזור לאחרים.

על התובנות משנה שעבר הייתי רוצה להוסיף תובנה חדשה וחשובה מהשנה החולפת:
לא להתבלבל/ לזכור למה אתם פה – מלבד שנה פוריה זו היתה עבורי שנה טובה מבחינה כלכלית ( טפו!, טפו! מלח, מים, שום, שמיר). זה לא שנהייתי פתאום מליונר, אבל זו השנה הכי טובה שהיתה לי עד כה. עם זאת, שמתי לב שלאחר תקופת עבודה שעושה נעים לחשבון הבנק מאוד מפתה להתמכר לתחושת הבטחון והנוחות המדומה המתלווה לכך ו-"לשכוח" את הפרויקטים "הלא מכניסים" – הסינופסיס הלא פתור, הפגישה עם המפיק הפוטנציאלי, הגשה של מועמדות לסדנה זו או אחרת וכו'… וככל שהזמן עובר, הולך ונהיה קשה יותר לחזור לזה. אני לא מתכוון להתחסד כאן ולהגיד שאני לא רוצה את הכסף של אותם לקוחות. ולמרות שמדובר ב"צרות של עשירים" כביכול, גם זה קורה לפעמים. הינה שתי הצעות להתמודד עם זה בלי לחזור לאוברדראפט.

1. לא להזניח – לנהל רשימות ולתחום אותם בזמנים – דד ליינים של הגשות, תזכורות לפגישות מטלות וכו'… נשמע טריוויאלי, אבל זה עובד במעט מאמץ.

2. בהמשך ל-1. "תעגנו" לכם ביומן זמן קבוע (יום שלם/ כמה שעות) לעבוד על היצירות שלכם. במידה ואתם "מוצפים" בעבודה. תשקלו להסתפק בפחות ולהעביר חלק מהעבודה לקולגות. כך כולם מרוויחים – אתם מרוויחים זמן לעבוד על חומרים שלכם, הקולגה מרוויח כסף מהעבודה, הלקוח מרוויח שירות, והכי חשוב אתם מרוויחים שם טוב.

3. תמיד לזכור (בעיקר אם אתם עצמאיים כמוני) שבאותה מידה שהצלחה באה היא גם יכולה להעלם וצפויות תקופות שפל. אם אתם מסוגלים לצפות קדימה את עומס העבודה שלכם, נסו להשתמש בזה לתועלתכם ולכוון את זמן היצירה שלכם לתקופה רגועה יותר מבחינת עבודה. אך שימו לב המצב הזה שברירי ויכול להתהפך די בקלות מכיוון שזה לא תלוי רק בכם.

עם הפנים ל-2014
כתיבת הבלוג בשנה החולפת היתה מבחינתי סוג של ניסיון ואני שמח לראות איך הוא לאט, לאט צובר עוד ועוד קוראים ועוקבים. מלבד מתיחת הפנים שנעשתה לו לאחרונה (שלא תגידו שאני מזניח), אני מתכוון להמשיך ולתעד את המסע שלי ליצירה הבאה בתקווה שהידע שאני אצבור בדרך יעזור גם לאחרים.

כמו כן, אני מזמין אתכם להכיר את הבלוג ליוצרים נוספים בתחום הקולנוע ובכלל על מנת לעורר דיונים ולהשמיע עוד קולות סביב הנושאים המוצגים בו. הרי המדיום המופלא הזה לא מפסיק להשתנות וכך גם דרכי ההתמודדות איתו (ואנחנו). לכן אני בטוח שאם אתם יוצרים בתחום לכל אחד מכם יש חוויה שניתן ללמוד ממנה ואשמח שתשתפו אותה בתגובות כאן למטה או בעמוד הפייסבוק.

ניצן

תגיות: בימוי, בית לחם, הארץ, יובל אדלר, יצירה, כסף, ניצן רון, סטודנטים, עבודה, פרנסה, ציטוט, קולנוע, קריירה, שאוריל, תיק עבודות, תסריט

סדקים בתקרת הזכוכית

11 ביוני 2013 by nitzanron
להגיב

לפני כמה שנים כשעבדתי כמעצב במשרד פרסום (על מנת לממן את סרט הגמר שלי) קיבלתי הזדמנות לביים כמה סרטונים וויראליים עבור קמפיינים אינטרנטיים של המשרד. אם נתעלם לרגע מתקציבי הגרילה שהוקצו לפרויקטים האלו ומשכר הרעב שהוצא לי מדובר בהזדמנות פז עבור בימאי צעיר. לתומי חשבתי שאם הסרטונים יהיו טובים ואפקטיביים אצליח לפלס את דרכי אל פרויקטים גדולים יותר. אך כגודל הציפיות כך גם גודל האכזבות: למרות ששני הסרטונים זכו להצלחה לא מבוטלת ( הראשון, פרויקט ניו-מדיה הגיע לתחרות הפרסום בקאן והשני, סדרת סרטונים וויראליים עם עשרות אלפי צפיות ובאז תקשורתי גדול הובילו למהלך אינטרנטי כה מוצלח שזיכה את המשרד בקקטוס זהב) גיליתי שיש תקרת זכוכית אותה אני לא מצליח לשבור. על אף הסיסמאות הלעוסות של "חדשנות ופריצת דרך", נראה שסמנכ"לי הקריאייטיב של משרדי הפרסום מעדיפים להישאר באזור הבטוח של אותם שניים-שלושה בימאים (המייצרים לרוב קולאז'ים של ילדים/בני מיעוטים ששרים שיר ישראלי מרגש) מאשר לעבוד עם בימאים חדשים. נותרתי עם קוצים מוזהבים בישבן.

אבל זה היה מזמן, בינתיים נראה שתקרת הזכוכית הזאת הולכת והופכת לקרח דק מתחת לרגליהם של משרדי הפרסום. בשנים שחלפו תקציבי הפרסום הגדולים שהחזיקו את המשרדים צנחו בעשרות אחוזים. הסיבות לכך רבות, החל מהמשבר הכלכלי, דרך פריצת האינטרנט והפורמטים הזולים יותר וכלה במחאה החברתית שהוכיחה שלא כדאי לנקר עיניים לציבור הישראלי. מצב זה אפשר לחברות הפקה קטנות לצוץ כמו פטריות אחרי הגשם ולעקוף את משרדי הפרסום ולהגיע ישירות למפרסם עם הצעת מחיר אטרקטיבית יותר בעשרות אחוזים. על מנת ליישם את ההבטחה הזו, חברות ההפקה השכילו להשתמש ביוצרים צעירים שאומנם פחות מנוסים, אך מוכשרים לא פחות, נלהבים יותר ולרוב פחות מקובעים.

בפוסט הקודם דיברתי על "להיות המנהל של עצמך", ויצאתי לדרך עם שאוריל צנוע שדילג באלגנטיות מעל מושכות הסוכן הלא קיים שלי ונשלח ישירות לחברות הפקה המדוברות למעלה. אמונם לא קיבלתי הצעת עבודה בכל פגישה אבל נראה שהמפיקים מוכנים לקבל אותי יותר ולהכניס אותי למעגל היוצרים עמם הם עובדים. בנוסף שמתי לב לתופעה חדשה בה המפיקים מעודדים את הבימאי להביא אליהם לקוחות שפונים אליו ישירות. כלומר היום, לקוחות יכולים לשמוע על בימאי מוכשר ולפנות ישירות אליו ללא טיווח. ובמידה ומדובר בבימאי שעשה היכרות עם מספר חברות הפקה הוא יכול להחליט למי מהן להביא את העבודה – משוואה הפוכה לגמרי למצב המתואר בפסקה הראשונה, ממש מהפכה!

הסיבה שחלפו כמעט חודשיים מהפוסט הקודם היא שבתום סבב הפגישות הזה קיבלתי הצעת עבודה מעניינת –  סרטון עבור משקיעים בחו"ל לגוף פיננסי גדול (גם הוא לקוח של משרד הפרסום מהפסקה הראשונה). אמנם לא מדובר כאן בפרסומת של חצי מיליון שקל, אבל עדיין מדובר בהפקה מושקעת בה הייתי מעורב משלב הקריאייטיב והצגת הקונספט ללקוח ועד הפריים האחרון בחדר הפוסט.

החוויה הזו חיזקה אצלי התחושה לגבי המגמה המתוארת מעלה, ויש להניח שעם התפתחות המדיות החדשות וההתקדמות הטכנולוגית שמוזילה את עלויות ההפקה, המגמה הנ"ל תלך ותצבור תאוצה בשנים הקרובות והזדמנויות מסוג זה יתרבו עבור יוצרים צעירים בתחומים שונים שעד עכשיו היו בדומיננטיות מוחלטת של משרדי הפרסום. בקיצור לאלו ממכם ששואלים את עצמם מה עכשיו? או שמביטים על השאר מבעד תקרת זכוכית, שווה לזכור שלזכוכית יש שני צדדים ויתכן שתגלו שאתם אלו שחופשיים לפעול בעוד הצד השני הוא בעצם זה שכלוא בקירות שהוא יצר לעצמו.

הזמנה לסרט
לפני כחודש הייתי בסדנה של הבימאי והמפיק יריב מוזר שסרטו "שבלולים בגשם" פתח את פסטיבל הקולנוע הגאה בתל אביב. הסדנה עסקה במימון והפצה של סרטים עצמאיים בשיטת "עשה זאת בעצמך" ונתנה זווית חדשה על נושא שרבים מהיוצרים פוחדים לגעת בו ולכן מפסידים הרבה בדרך.
מוזר פתח את ההרצאה בכמה מהלכים בסיסיים שכל יוצר קולנוע חייב לעשות כדי להגדיל את הנוכחות שלו ברשת. בין שלל העצות המועילות הוא הציע להעלות לרשת במלואם סרטים שסיימו את "הריצה" שלהם בפסטיבלים והקרנות ממסדיות. באותו רגע אמרתי לעצמי "בעצם למה לא?".

אז הינה הוא לפניכם – "הגר" סרט הביכורים שלי כסטודנט לקולנוע מ-2006 המספר על אישה המאבדת את הזהות שלה בעולם גברי, אלים ואפל. צולם בפילם 16מ"מ (כן, כן, פילם!) והוקרן בערב הפתיחה של New York Independent film festival ב- East village (אחת החוויות הכי מרגשות שהיו לי בחיים), זמין היום לכל דורש, חינם! ביו טיוב. כל מה שאתם צריכים לעשות זה ללחוץ כאן.

תגיות: Film festival, New York, showreel, בימוי, הגר, זהר שטראוס, חברות הפקה, טכנולוגיה, ייצוג אמנים, יריב מוזר, מפיקים, משרד פרסום, ניצן רון, סוכן, סטודנטים, סרט קצר, עבודה, פסטיבל, פרנסה, פרסומות, קולנוע, קריירה, שאוריל, שבלולים בגשם, תקציבים, תקרת זכוכית

איך להיות ה"מנהל האישי" של עצמך? חלק א'

21 באפריל 2013 by nitzanron
להגיב

סוכן, למה זה טוב?
לפני מספר שנים, בעקבות תקציב פיתוח שקיבלתי לתסריט לסדרת דרמה נאמר לי שברגע שנכנסים לתמונה חוזים וכסף עלי למצוא סוכן שייצג את ענייני בצורה הטובה ביותר. בנוסף, הידיעה שמישהו מוכן לשלם סכום נכבד עבור הכשרון שלי נסכה בי ביטחון והגעתי למסקנה שזה הזמן הנכון לקחת את הקריירה שלי קדימה.

יצאתי לחיפוש אחר סוכן, כשלנגד עיני דמותו של ארי גולד מ"הפמליה" – סוכן רב פעלים שיעשה הכל עבור הקריירה של המיוצגים שלו (כולל עסקאות מפוקפקות עם יהודים בבית כנסת בהוליווד ביום כיפור). המציאות לא יכולה היתה להיות יותר שונה מזה…
חוץ מהעובדה הביזארית שלרוב הסוכנים יש שם משפחה שמסתיים ב"לר" (ע"ע – צלר, קנלר,  קוטלר…), להפתעתי גיליתי שרוב הסוכנים המייצגים תסריטאים ובימאים מצהירים בריש גלי, שתפקידם אינו לקדם אותך מבחינת קריירה, אלא לדאוג שרק כאשר מגיע חוזה אותו השגת בדם יזע ודמעות הם ינהלו עבורך את המו"מ וידאגו שתקבל את סכום הכסף הראוי לך (שממנו ניתן יהיה לגזור עמלה ראויה לא פחות של 5%). לא שאני מזלזל חלילה במה שהם עושים, אבל אם אתה בימאי או תסריטאי בתחילת דרכו לקראת פגישה עם סוכן, כדאי להנמיך ציפיות. לתפקיד השני, אגב, קוראים "מנהל אישי", אני עוד לא נתקלתי באחד כזה, אבל אני בטוח שהוא לוקח עמלה של 5%.

ארי גולד – הסוכן האולטימטיבי (ושם המשפחה שלו לא מסתיים ב- "לר")

שאוריל – אני בדקה וחצי
בהעדר סוכן שיעזור לקדם את הקריירה, או כסף עודף לקאוצ'רים ושרלטנים אחרים, הגעתי למסקנה (כמו רבים אחרים) שאני צריך להיות ה"מנהל האישי" של עצמי. כצעד ראשון החלטת שזה הזמן להתחיל לנבור בתיק העבודות ולבנות שאוריל עדכני. למי שלא בקיא בז'רגון, שאוריל (מאנגלית Showreel) הוא קליפ המאגד בתוכו היילייטים מהעבודות השונות של יוצרים בתחום הקולנוע והטלוויזיה כגון: בימאים, צלמים, עורכים ושחקנים.

אחד היתרונות שאני מוצא באבהות  הטרייה שלי היא שלנוכח ההכרה שאין לך  את כל הזמן בעולם, אתה מתחיל ללמוד לייעל את הזמן שלך ביחס מעריכי לזמן שאין לך. ויעילות זה אחד הדברים החשובים ביותר לבימאי ותסריטאי (ועל כך יעידו תלמידי ששומעים את זה ממני בכל שיעור).
אז לאחר שהתמזמזתי עם הכנת שאוריל חדש במהלך רוב חיי הרווקות שלי, הושבתי את עצמי לבסוף לפני תוכנת העריכה הפתוחה כשחומרי הגלם מוכנים ומזומנים על ההארדיסק. אז איך ניגשים לעבוד על שאוריל? הינה כמה תובנות שאספתי בדרך:

  1. "למי השאוריל מיועד?" –  זו השאלה הראשונה  שצריך לשאול לפני שמתחילים לעבוד.
    האם אני מכוון לתחום הפרסום, דרמה או דוקומנטרי? ובאיזה נישה בכל אחד מהם? המסר של השאוריל צריך להיות ממוקד. תוכן מעורב מז'אנרים שונים עלול להיות מבלבל.
    גם אם אנחנו בימאים מיומנים בכל אחד מהתחומים כדאי לוותר על חלק מהחומרים האהובים עלינו כדי ליצור מסר אחיד. זו בחירה קשה!
    לדוגמה: אם המסר שלי "אני בימאי שיכול ליצור עולמות יפים כמו בפרסומות", כדי לי לבחור את השוטים המושקעים ביותר מבחינה וויזואלית. אגב, זה לא אומר שאתם צריכים לשלב רק חומרים מפרסומות (כי לרוב הבימאים המתחילים פשוט אין) – שלבו שוטים טובים מקליפים או רגעים חזקים מדרמות (לא סצנות!) או כל דבר אחר שמשתלב במסר הזה.

  2. זמן וקצב – אנחנו חיים בעולם של גירויים מתמידים, יש לנו זמן חסד של 5-10 שניות מהבן אדם שאליו שלחנו את השאוריל ועלינו לתפוס אותו כבר מהפריים הראשון ( וזה במקרה הטוב שהוא לחץ על הלינק ששלחנו לו במייל. אגב, לגרום לו לעשות את זה, זה פוסט בפני עצמו).
    לכן אסור שהשאוריל שלנו יהיה משעמם וכנגזרת מכך – עדיף שיהיה קצר וממוקד (יעיל כבר אמרתי?). שטיח מוזיקלי עוזר מאוד לבנות קצב פנימי לקליפ ואפילו ומגדיל את ההנאה מהצפייה בו, אז כדאי לא לזלזל בבחירת המוזיקה שתלווה את התמונות ורצוי כמובן שיהיה איזה קו מקשר בין השניים שייצור שלם הגדול מסך חלקיו.

  3. איכות – לצערי חלק נכבד מהחומרים שלי (כולל דרמה שצולמה ב-16מ"מ) לא עומדים בסטנדטים של צפיית HD שכיום הם נחלת הכלל. הקפיצה בין תמונה שצולמה ב-HD של ימנו לאיכות PAL מלפני 6 שנים, לפעמים קשה מנשוא. חשבו על כך כשאתם שולחים את השאוריל שלכם לאנשים בעלי רגישות לתמונה. גם פה נדרשות החלטות קשות, ולפעמים כדאי להוריד חומרים "טובים" שלא עומדים בסטנדרט שקבעתם לשאוריל שלכם על מנת לא לפגוע במרקם הכללי של הסרטון.

  4. אתם – על כל שאוריל שתשלחו יהיו עוד עשרה נוספים שיתחרו על צומת הלב של המפיק (או הסוכן) ששלכתם לו. הכלי הכי עוצמתי שיש לכם זה ה-DNA הייחודי שלכם (עד שישכפלו את כולנו). כשאתם עורכים את השאוריל שלכם דאגו להשאיר חותם, טביעת אצבע, משהו שיגיד – "זה אני והסגנון היחודי שלי, אין עוד כאלה, ואתם רוצים את זה!".
    קצת יותר קל להגיד את זה מליישם את זה בפועל, אבל אני ממליץ בחום לכוון לשם.

אז איך יצא?… אתם מוזמנים ללחוץ כאן ולשפוט בעצמכם. לשמחתי, על אף התקופה הצחיחה שבין פסח ליום העצמאות קיבלתי כבר מספר פניות בעקבות השאוריל החדש. האם יצא מזה משהו? עוד מוקדם לדעת. רק ניתן לקוות שיום אחד, לא רחוק מדי, אני אצטרך סוכן.

 

 

תגיות: HD, showreel, בימוי, ייצוג אמנים, מנהל אישי, ניצן רון, סוכן, עבודה, עריכה, פרנסה, קולנוע, קליפים, שאוריל, תיק עבודות, תסריטאות
  • אודות
  • צרו קשר
  • עדכונים למייל
  • פייסבוק
  • גוגל +
  • לאתר של ניצן רון
  • ראשי
  • אודות
  • צרו קשר
  • פייסבוק
  • עדכונים למייל

 

תגובות אחרונות

  • nitzanron על מונולוג על "דיאלוג" – תוכנה לכתיבת תסריט
  • יוני על מונולוג על "דיאלוג" – תוכנה לכתיבת תסריט
  • nitzanron על מונולוג על "דיאלוג" – תוכנה לכתיבת תסריט
  • יוני על מונולוג על "דיאלוג" – תוכנה לכתיבת תסריט
  • Christophe על 2017 שנה לביים

ארכיון

  • ספטמבר 2017
  • אפריל 2017
  • ינואר 2017
  • אוקטובר 2016
  • יוני 2016
  • ספטמבר 2015
  • יוני 2015
  • אפריל 2015
  • פברואר 2015
  • ינואר 2015
  • ספטמבר 2014
  • מאי 2014
  • מרץ 2014
  • פברואר 2014
  • דצמבר 2013
  • נובמבר 2013
  • אוקטובר 2013
  • ספטמבר 2013
  • יולי 2013
  • יוני 2013
  • אפריל 2013
  • מרץ 2013
  • פברואר 2013
  • ינואר 2013
  • דצמבר 2012
  • נובמבר 2012